סלוקי (בערבית: سلوقي) הוא גזע של כלב רוח, המתאפיין בגוף צר ורזה ובמהירות ריצה גבוהה. סלוקי
הוא אחד מגזעי הכלבים המבויתים העתיקים ביותר. מתקופת המלכים של מצרים ואילך, כלבי
סלוקי מופיעים על קברים מצריים עתיקים של 2134 לפני הספירה.
נושא חשוב שיש להכניס לכל טיול וסיור של בני נוער ומבוגרים. אנחנו לא מודעים לגודל ההשפעה של הפסולת האנושית על עולמנו. ואני ממש לא נכנס לנושא האוזון וכו'.
מלכודות נמרים, אטרקציה מדהימה במסלולי מטיבי הלכת בהרי אילת (שחורת, גשרון) ובמדבר יהודה.
אבל אתרים מדהימים אלו מעידים על תקופה בה היו נמרים באזורינו ועל סיבות לצוד אותם.
כתבה מטבע הדברים על שועל החולות ,הפנק וחתול החולות
הידעת?
שועל הפנק, הקטן ביותר במשפחת הכלביים כולה, הוא טורף לילי זעיר
המצוי גם במדבריות ישראל. פרט לחוש השמיעה המצויין שלו, אוזניו של הפנק משמשות אותו
כדי לקרר את גופו. הפנק כמעט ואינו מתקרר על ידי הלחתה ("הזעה" דרך הלשון,
כמו כלבים אחרים), וכך הוא חוסך נוזלים רבים.
קרקל זהו שמו של חתול המדבר האימתני, שמו לקוח מהשם הטורקי קראק גולאק. ובתרגום חופשי - "אוזן שחורה"
זאת בעיקר כיוון שהצד האחורי של אוזניו המחודדות ובעלות ציצית השיער, שחור.
אני מביא כאן את המאמר שדחף אותי להתעניין יותר בחיות הבר של המדבר, זו כתבה של אדם שכל מה שרצה לעשות הוא לצלם קרקל בסביבתו הטבעית. מה שמתברר כמשימה לא פשוטה.
דרכי הצתת האש הן רבות: חום שמש, שברי זכוכית, מנגלים, מצתים' טיפשותו של צה"ל ועוד. האם זה שלילי?
אז למה גפרורים?
מאמר ישן מעלון שמורת נאות קדומים מסביר על דרכים להפקת אש במדבר מצמחים ואבני צור. יש מה ללמוד ולנסות עם חניכים. כמובן שלא בלי הסבר חשוב הסכנות שבעניין. (ראה ערך למעלה)
יש לי חלום, אני רוצה לשים יד על חוברות ההדרכה של החברה להגנת הטבע או חוגי סיור למינייהם. לא שאני לא חושב שהגיע הזמן לחדש את פדגוגיית הדרכת הטיולים בארץ (ובזה אני עובד) אבל כמות הידע והנגישות שבחוברות האלו היא מדהימה.
נו,
בינתיים נסתפק במה שאפשר למצוא ברשת, עלון על"ה (עלון לרכז הטיולים) של משרד החינוך נגיש באתר של המנהל. הוא די דל, אבל... אפשר למצוא בו דברים פשוטים ונחמדים.