סולמות & נחשים - הסרט

 

 סרט מרגש על לוכדי נחשים היוצאים להציל חיות בר שנפלו לבורות מים בנגב.

נשחים, כוח ועוד

SNAKES & LADDERS from UWE MA Wildlife Filmmaking on Vimeo.

הראם הלבן - אגדה ומציאות

 

השבת ראמים - 2019

אחד הפרסתנים  הארץ ישראלים המוזכרים כבר במקרא.

חיה מרשימה הן בשל גודלה, צבעה הבוהק וכמובן הקרניין החרוטיות אשר יש הטוענים שנתנה את ההשראה לחיה האגדתית על "חד הקרן" שמופיע גם בסמל המלוכה הבריטי.

מספרות העבר מצאתי את המאמר של בני שלמון על הראם הלבן בעלון "ראם" חוברת 2 של החברה להגנת הטבע.

אגדה יהודית שהודפסה במאה ה18 מספרת על כך שזוג ראמים, זכר ונקבה חיים בנפרד אחד מהשניה. ולאחר 70 שנה מוצאים אחד את השניה ומזדווגים. ונולדים זכר ונקבה ההולכים בכיוונים הפוכים ועתידים להיפגש בעוד 70 שנים...

לפוסטים קודמים:

• על פרסתנים שנכחדו באזורינו
• על הפראים
• על עפיפונים ופרסתנים

על עפיפונים ופרסתנים

 תופעת ה"עפיפונים" בנגב, בערב ובסיני התגלתה בראשת המאה ה20 עם הטיסות הראשונות של הבריטים מעל הארץ.

הצורות שניגלו לטייסים נראו להם כמו עפיפון (לא מעויין, אלא משושה).

המחקר גילה כי אלו מתקני ציד ענקיים בני מעל 8000 שנים. אלו שבנגב בני כ6000 שנים.

בעזרת זרועות העשויים מערום אבנים וענפים הובהלו עדרי פרסתנים וצופפו עד למכלאה או בור בו נפלו ונפגעו.

ציורי סלע קדומים של עפיפונים

וקצת מספרות העבר על פרסתנים - חוברת "ראם" מספר 2 של החברה להגנת הטבע (שנת 1983):

• הפרסתנים שנעלמו מנוף א"י - בני שלמון
• בעלי קרניים וחסרי קרניים - בני שלמון.
• סיפורו של הראם הלבן - בתרגום בני שלמון

לפוסטים קודמים:

• על פרסתנים שנכחדו באזורינו
• על הפראים
• הראם הלבן - אגדה ומציאות

הדקל - מסע שהתחיל במסע לבר גיורא 1976

לחץ לכתבה המלאה

בעלון סלעית מספר ד8 משנת 1976 נתקלתי בכתבה מעניינת.

הכותב מספר כיצד עץ תמר מפורסם הנראה לנוסעים בדרך הרכבת לירושלים שליד תחנת בר גיורא שבהרי יהודה - נעלם.

הכתבה מתארת את נסיונם לשתול מחדש את הדקל.

האם אכן נקלטו הדקלים לפני מעל 40 שנים?
ספי בן יוסף מזכיר את היעלמותם של (2?) דקלים.

הדקל הוא עץ מיוחד הזקוק למים  רבים. גדל בעיקר בנאות מדבר ומסמן הימצאות מים בקרקע. הדקל קרוי גם "תמר" על של הפרי המתוק שמניב. חז"ל כתבו עליו שאין בו פסולת. (במדבר רבה פרשה ג' פסקה א)
וכמובן "צדיק כתמר יפרח", ועוד ועוד איזכורים ושימושים.
הוא מיוחס כבר מימים ימימה לעץ החיים כפי שרואים בתחריטי האשורים.

הדקל בתבליט אשורי בנמרוד (מוזיאון ישראל)

אבינועם דנין מרחיב על הדקל, מאפייניו ודרכי השימוש של האדם. בהם גם הכנת מחצלות, סלים וחבלים עליהם כתבתי בפוסט קודם.

אמוץ דפני כתב על הדקל - מתוך 'צמחים, שדים ונפלאות':
הדקל: העץ המוזכר ביותר במקרא

הדקל (תמר), המכונה גם "עץ החיים", הוא העץ המוזכר ביותר הן במקרא וזכה ל-34 אזכורים (בעיקר כשם מקום או כשם פרטי ושש פעמים תוך התייחסות לצמח עצמו) והן בקוראן שם הוא מאוזכר 20 פעם. אזכורים רבים אלו משקפים את המקום הרב שהוא תופס בחיי המדבר ואת חשיבותו כעץ יקר ערך.
הדקל מוזכר בקוראן כעץ מאכל חשוב: "הורדנו מן השמים מים במידה ראויה והשכנו אותם בתוככי האדמה - גם לייבשם נכֹל נוכל - ובהם הצמחנו לכם תמר וגפן אשר פירות רבים בהם, ומהם תאכלו" (סורת "המאמינים", פסוק 18, תרגום אורי רובין).
הדקל נחשב כעץ מקודש כבר בתקופת אשור ובבל וזכה למעמד מכובד בשלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות, יהדות נצרות ואסלאם. ביהדות הוא משמש לצרכי פולחן ונמנה על ארבעת המינים (לולב).
באסלאם מסמל הדקל את העלייה לרגל וכן נעשה בו שימוש בתהלוכות דתיות ובלוויות. על פי המסורת המוסלמית "מספר השימושים בדקל הוא כמספר ימי השנה". תאופיק כנעאן, שחקר רבות את פולקלור הערבי בארץ, מוסר שעד היום (הדברים נכתבו בתחילת המאה הקודמת) מתייחסים בארץ ישראל אל הדקל כ"עץ החיים" (שַׁגַ'רַת אֶל חַיַה, شجرة الحياة). כראייה לכך הוא מביא את המנהג להשקות תינוקות שאך זה נולדו במיץ תמרים, וכן את המנהג לשבור את צום הרמדאן באכילת תמרים. אין זה מפתיע, שבין הקישוטים הנפוצים בבתי התפילה המוסלמיים הכפריים מוצאים ציורים רבים של כפות תמרים.
('צמחים, שדים ונפלאות' מאת אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב בהוצאת עולם חדש)


התמר מופיע גם במטבע שטבע קיסר רומא לאחר חורבן ירושלים וכותרתו "יהודה השבויה"

בתחילת שנות ה-2000 נשתל גרעין של תמר הנמצא בחפירות מצדה מלפני 2000 שנים. קראו לו מתושלח. אך הציפיה לטעום את טעם התמרים שאכלו אבותינו התפוגגה כאשר גילו כי מינו זיכרי.

ואי אפשר שלא להזכיר את גילוי גופתו של אבשלום פיינברג ממחתרת ניל"י, שנעלם בדרכו למצרים. גופתו נמצאה בשנות ה-60. אך זיהוי מסויים מתואר בצילום מקום קבורתו בסיני בשנות ה-30, כאשר דקל צומח ממנו.

זה היה פוסט ארוך, אך ממש לא ממצא לכמות המקורות, ההשפעות והשימושים שיש לתר בכקורות ארץ ישראל.
אשמח לשמוע עוד בתגובות. מבטיח שפוסטים נוספים יכתבו בעקבותיו.

הפצת זרעים על ידי טיפות גשם, דרך לעמידות בפני יובש

"צמחי מדבר ובתות ים-תיכוניות שומרים את זרעיהם בחלקי צמח שסוגרים עליהם עם ההבשלה. בבוא הגשם היעיל נפתחים החלקים השומרים והזרעים נחשפים להתזה על ידי טיפות הגשם. כמות המים הדרושה להתזת הזרעים מרטיבה את הקרקע באופן שהתפתחות הצאצאים מובטחת" פרופ' אבינועם דנים

מצגת מרתקת מאתר צמחיית ישראל ברשת על מנגנוני הצומח בשבירת הזרעים בתנאי יובש.

שושנת יריחו האמיתית בשלבי הירטבות

בין הצמחים:

שושנת יריחו

כוכב ננסי (הפעלה בהמשך הפוסט)

כוכב מצוי

חיעד קנרי

ריסן צר עלים
(מומלץ לחזור לפוסט שהקדשתי במיוחד לריסן)

ועוד..

כוכב פתוח וסגור

הפעלה - כוכב
מצאו כוכב יבש והציעו לאחד הילדים האמיצים (ועדייף הרועשים) לשים בפה סגור למשך 10 דקות.
התוצאה תפתיע את כולם.

שמעון פרס - פוסט זיכרון למדריך הטיולים

* מסע ה-14 - נסיעה מסוכנת לאום רשרש 1945

מאמר מפי שמעון פרס מחוברת עידן 6

תקציר וראיון עם שמעון פרס ע"י חבורת "בטבע"












* כך נצלו חייו של שמעון פרס - כתבה מYnet על מסע הנוער העובד למצדה ב1942

"מחנה ג'. ממשיכים עם הדייק. יש שרידי מגדלים לאורכו. נראים פיתולים ... משביל הנחש מצד מזרח להר. מחנה ד', יושבים לאכול. צוק נפלא של מסדה נראה מפה. שמעון עלה מצד זה ונעלם, שמריה ושרוליק עולים אחריו.... בגובה רב נראים שמריה, שמעון ושרוליק בכיוון לירידה.......... המעפילים חוזרים. הם מצאו למעלה את שמעון במצב טרגי ביותר"








* שמעון פרס בסרטני "יומני כרמל" על מחנות הנוער העובד ופריצת שביל הנחש.


עדכונים בהמשך...

פוסט אורח - "על דעת המקום: כִּפְלֵי שֵׁמוֹת במפת ישראל"

מתוך הבלוג הנהדר עונג שבת (עונ"ש)

מאת יהודה זיו

כתום מלחמת העצמאות, ובעקבות מבצע 'עובדה', נוספו על מדינת ישראל גם מרחבי הנגב, והם נוטלים היום כ-60% משטחה. בן-גוריון, שזה מכבר נשא בליבו את חזון הפרחת שממות הנגב, חָכַךְ אז בדעתו:במה להתחיל? בְּעִבְרוּת השמות ראה בן-גוריון הצהרת נוכחות שאין קולעת ממנה ולפיכך מיהר להקים, כבר ביולי 1949, את 'הוועדה לקביעת שמות גיאוגראפיים [עבריים] בנגב'. רק יישובים עבריים אחדים היו אז בנגב, בצפון-מערבו בלבד, ועל הוועדה הוטל לקבוע שמות עבריים לא רק ליישובים אלא לכל האתרים והעצמים הגיאוגרפיים ('ועדת שמות היישובים' הרגילה, שפעלה מאז 1925 בצד הקרןהקיימת לישראל, קראה מתוקף הגדרתה שמות ליישובים בלבד). 
במהלך כעשרה חודשים קיימה ועדה זו 29 ישיבות (שלוש מדי חודש), יצאה לסיורים בנגב (חלקם אף מוטסים) וקבעה מדרום לקו עזה – עין-גדי 561 שמות חדשים (בהם רק 24 שמות יישובים). קובץ החלטותיה של אותה 'ועדת השמות לנגב' נושא את התאריך 29 במאי 1950, מועד ישיבתה האחרונה, בה ניתנה לכולן גושפנקה רשמית. 

ההמשך בקישור:

http://onegshabbat.blogspot.co.il/2013/08/blog-post_9507.html

סיפורים מן הנגב

מספר אגדות מתוך חוברת אריאל על הנגב

סיפורי מן הנגב - אלון גלילי
ומשל ואגדה בפי הבדואים בנגב - שון בר צבי

עולם עץ השיטה

אין דבר המתאר את המדבר שלנו יותר טוב מעצי השיטה הבודדים. וגם מזכיר לנו את הסרט "מלך האריות".



עץ השיטה הוא עולם שלם בפני עצמו.

לחץ להגדלה

הבלוג - "חרקים עולם קטן בגדול" פירסם מאמר מרתק ומקיף על עולם החי המגוון תחת ענפי עצי השיטה שבנגב והערבה.







ולסיום הפעלה:
סיפור שיטה להשכיר (עפ דירה להשכיר)

זמן מדבר - אייל ברטוב

ושוב תודה לך
אייל ברטוב
צלם טבע ומסעות.
מצלם עבור ערוץ הנשיונל ג'אוגרפיק וגופי שמירת טבע וסביבה בארץ ובעולם.
אתר הצילומים של אייל www.eyalbartov.com

ציפורי מדבריות ישראל - סרטון

מזל שיש לנו את אייל ברטוב

מומלץ לחזור לפוסט הקודם על ציפורים קדמוניות בישראל

מגדיר הנחשים בנגב

אתר מצויין של מדרשת שדה בוקר (לצערינו האתר הזה נסגר)
מאוד מפורט וברור

"הנחשים הם תת-סדרה ממחלקת הזוחלים, קרובים אל הלטאיים וכלולים עימם בסדרת הקשקשאים – Squamata. לא ניתן לציין במדויק את המספר הכללי של מיני הנחשים, בגלל חילוקי דעות באשר למעמדם הטקסונומי של מינים רבים. יש נחשים המוגדרים כתת-מינים על ידי חוקרים מסויימים ובתור מינים נפרדים על ידי חוקרים אחרים. לפי הממעיטים ישנם כ-2500 מיני נחשים בעולם ( מתוכם 550 מינים ארסיים) והם מהווים בערך מחצית ממספר כלל הזוחלים הקיימים היום. המינים הללו מאוגדים ב-400 סוגים וב-16 משפחות.

רוב הנחשים, כמו רוב הזוחלים, חיים באיזורים הטרופיים.

בארץ חיים כ-41 מינים מהם 9 מינים ארסיים (ותשעה מינים של נחשים תת-ארסיים שאינם מסוכנים לאדם). 41 המינים הללו מאוגדים ב-7 משפחות."

ועכשיו סרטון, לא לבעלי לב חלש !!!
מה קורה לדם במגע עם ארס נחש מסוג Hemotoxic

סלוקי - כלב רוח המדבר

הסלוקי -כלב המדבר. 

סלוקי (בערבית: سلوقي) הוא גזע של כלב רוח, המתאפיין בגוף צר ורזה ובמהירות ריצה גבוהה. סלוקי הוא אחד מגזעי הכלבים המבויתים העתיקים ביותר. מתקופת המלכים של מצרים ואילך, כלבי סלוקי מופיעים על קברים מצריים עתיקים של 2134 לפני הספירה.

כתבה מאולפן שישי - 8.6.2012

על הסלוקי בויקיפדיה

מאמרי החוג הישראלי לכלבי רוח:

גזע הסלוקי

מוצא הכלב

הסלוקי - אציל המדבר
האם היו כלבי רוח במצרים העתיקה?

סלוקים מדבריים בישראל

דרך הבשמים - איור פשוט

בהמשך לפוסט קודם על שיירות המדבר
איור פשוט של דרך הבשמים

מקור - אריה בר

מערכת הדרכים בנגב

יתכן ובמפה תיתקלו בטעויות קטנות במיקום הדרך/הישוב. זה עזר הדרכה אז אין צורך להיות קטנוניים.

מאמר - תולדות דרכי הנגב  בעבר - זאב משאל - מאתר סנונית

מקור - אריה בר

קישור לפוסט אחר בנושא דרכים קדומות בישראל

קו פרשת המים בנגב

מקור - אריה בר

שביית נחלים:
רוב הנחלים הזורמים לכיוון מערב נמצאים על תוואי של נחלים עתיקים אשר זרמו מאזור ירדן למערב. כל זאת לפני היווצרות השבר הסורי-אפריקאי.
מרגע שנפער השבר, נשבו כל הנחלים שממזרח לקו פרשת המים ושינו כיוונם ממערב למזרח.
דוגמא יפה היא נחל רביבים הרחב ששינה כיוונו ונשבע ע"י נחל צין ההולך וגדל.

פראים

מאמרו של גיורא אילני "כיצד מאבדים הפראים את זנבם" שפורסם ב"סלעית" ב-1975 נותן מבט מדהים על אורח חייהם של הפראים. המאמר פורסם גם בספר זיכרונותיו "מעלה נמר".

מבין הפרסתנים דמויי הסוס בארץ ישראל נמצאו עדויות לשני מינים, הערוד והפרא. אלו חמורי בר אשר מאחד מהם, הערוד הצליחו לביית לפני כ-5,000 שנה את חמור הבית המוכר לנו.
אך לעומת הערוד, את הפרא לא הצליחו לביית. מכאן שמו ושם כל ילד פרא שאמא לא מצליחה לביית.
מקור הערוד הוא במזרח אסיה, לצד הזברה המוכרת שבמרכזה. הפרא מקורו במרכז אסיה, איראן, קזחסטן.
שני מינים אלו נפגשו בנגב ארץ ישראל וחיו בין הרי הנגב והערבה עד לפני כמאה שנים.

אחרון הפראים ניצוד באזור סוריה בשנות השלושים של המאה הקודמת. הפראים הנותרים היו בערבות איראן וקזחסטן.

בביקוריו של גיורא אילני באיראן בסוף שנות השישים חזה בפראים החיים בטבע הפתוח. ובדרכי לכידתם (סיפור מדהים בפני עצמו).
בשנת 1968 הובאו 5 פראים בין החיות הראשונות לחי-בר יוטבתה על להשריש גרעין לעדר ארץ ישראלי. בשנת 1983 כבר מנה העדר 52 פרטים, חלקם הועברו למכתש רמון לחיות ללא גדרות.

סיפור החיזור של הפראים אלים מאוד. בד"כ ישנו זכר אלפא אחד בעדר עם הנקבות והעיירים, שאר הזכרים מקיימים עדר מקביל ומנסים מדי פעם לכבוש את עמדת ה"אלפא". הזכר מגרש את הנקבה הנבחרת מן העדר בנשיכות קלות, לאחר שבודדה הוא נושך אותה בישבנה קשות בעוד היא בועטת בו ברגליה האחוריות. בסוף משחק החיזור הם מזדווגים. לבסוף חוזרת הנקבה לחברותיה פצועה ומדממת.

ומה העניין עם הזנבות? תקראו בספרו של גיורא אילני

וואסם - סמל בדואי שבטי

במהלך סיור בנחל רודד הסב את תשומת ליבי המדריך לסימנים פשוטים על הסלע.
זהו "וואסם" סמל של אחד השבטים המסומן על הסלע ומעיד על שליטה של השבט בשטח.

קצת כמו שתינה של כלב/אריה.

ריבס - הצמח שמשקה את עצמו

ריבס המדבר. צילום: אוניברסיטת חיפה

חוקרים בחוג להוראת המדעים-ביולוגיה באוניברסיטת חיפה-אורנים הצליחו לפענח את מנגנון "ההשקיה העצמי" הייחודי של צמח "ריבס המדבר" שמאפשר לו לנצל כמות מים הגדולה פי 16 מזו הצפויה על פי כמות הגשם במדבר. ככל הידוע זה הצמח היחיד בעולם שמשקה את עצמו. (אתר הידען)

חוקרים בחוג להוראת המדעים-ביולוגיה באוניברסיטת חיפה-אורנים הצליחו לפענח את מנגנון "ההשקיה העצמי" הייחודי של צמח "ריבס המדבר" שמאפשר לו לנצל כמות מים הגדולה פי 16 מזו הצפויה על פי כמות הגשם במדבר. ככל הידוע זה הצמח היחיד בעולם שמשקה את עצמו.
ריבס המדבר גדל במדבר, בהר הנגב, באזור בעל ממוצע משקעים נמוך במיוחד (כ-75 מ"מ גשם בשנה). בניגוד למרבית מיני הצמחים במדבר, שלהם עלים קטנים המצמצמים את איבוד המים מהם, צמח זה ייחודי בכך שהעלים שלו הם גדולים מאוד וקוטר שושנת העלים שלו מגיע עד למטר אחד. כשפרופ' שמחה לב-ידון, פרופ' גידי נאמן ופרופ' גדי קציר פגשו בצמח הייחודי במסגרת סיור למדבר עם סטודנטים של החוג להוראת המדעים -ביולוגיה באוניברסיטת חיפה-אורנים, הם שמו לב שהעלים שלו אינם רק גדולים בצורה בלתי רגילה, אלה שפני השטח של העלים מכוסים בשכבת מגן חלקלקה והם חרוצים כך שהם דומים למודל טופוגרפי מוקטן של ההרים שהקיפו אותם.
לדברי החוקרים, החריצים העמוקים בעלה הגדול והרחב יוצרים "טופוגרפיה" דמוית הרים שתפקידה לנקז את מי הגשמים, בדומה לוואדיות שיוצרים ההרים האמיתיים, ולהחדירם לקרקע היישר ליד השורש העמוק של הצמח. מעטה שמנוני מכסה את העלה ומסייע גם הוא לניקוז יעיל של המים. בניגוד לשיטה ייחודית זו של "השקיה עצמית", יתר צמחי המדבר מסתפקים במי הגשם המחלחלים לקרקע בסביבתם הקרובה.
מהממצאים עולה כי תהליכי הברירה הטבעית גרמו לאבולוציה של עלי הצמח להתפתח באופן המשפר את יכולת השרידות שלו באקלים הקשה והצחיח של המדבר. תוצאות הניסויים וניתוח דגם הצמיחה של העלים הראו כי בשיטה זו מצליח "ריבס המדבר", החי במשטר של כ-75 מ"מ גשם לשנה, להנות מכמות מים כאילו הוא חי באזור ים-תיכוני עם כ- 426 מ"מ לשנה, כמות הגדולה פי 16 מעמיתיו בעלי העלים הקטנים. כשהחוקרים "השקו" את הצמח בגשם מלאכותי הם גילו כי המים זורמים מהעלים אל האזור שסביב השורש וחדרו שם לעומק של 10 ס"מ ויותר, זאת בניגוד לעומק של כסנטימטר אחד אליו חלחלו המים ברחבי המדבר באופן רגיל.
"אנחנו לא מכירים שום צמח מדברי אחר בעולם שמתנהג בצורה כזו", סיכמו החוקרים.

מסלולי סובב ערד

אני לא נוהג להמליץ באתר אל מסלולים אלא יותר על תוכנם של אתרים,
אבל בערד יצרו פרויקט יפה של מיפוי מסלולים בסביבתה.

גולת הכותרת היא מפת המסלולים, נוחה מאוד ומכילה את נקודות העניין בכל מסלול.