הדקל - מסע שהתחיל במסע לבר גיורא 1976

לחץ לכתבה המלאה

בעלון סלעית מספר ד8 משנת 1976 נתקלתי בכתבה מעניינת.

הכותב מספר כיצד עץ תמר מפורסם הנראה לנוסעים בדרך הרכבת לירושלים שליד תחנת בר גיורא שבהרי יהודה - נעלם.

הכתבה מתארת את נסיונם לשתול מחדש את הדקל.

האם אכן נקלטו הדקלים לפני מעל 40 שנים?
ספי בן יוסף מזכיר את היעלמותם של (2?) דקלים.

הדקל הוא עץ מיוחד הזקוק למים  רבים. גדל בעיקר בנאות מדבר ומסמן הימצאות מים בקרקע. הדקל קרוי גם "תמר" על של הפרי המתוק שמניב. חז"ל כתבו עליו שאין בו פסולת. (במדבר רבה פרשה ג' פסקה א)
וכמובן "צדיק כתמר יפרח", ועוד ועוד איזכורים ושימושים.
הוא מיוחס כבר מימים ימימה לעץ החיים כפי שרואים בתחריטי האשורים.

הדקל בתבליט אשורי בנמרוד (מוזיאון ישראל)

אבינועם דנין מרחיב על הדקל, מאפייניו ודרכי השימוש של האדם. בהם גם הכנת מחצלות, סלים וחבלים עליהם כתבתי בפוסט קודם.

אמוץ דפני כתב על הדקל - מתוך 'צמחים, שדים ונפלאות':
הדקל: העץ המוזכר ביותר במקרא

הדקל (תמר), המכונה גם "עץ החיים", הוא העץ המוזכר ביותר הן במקרא וזכה ל-34 אזכורים (בעיקר כשם מקום או כשם פרטי ושש פעמים תוך התייחסות לצמח עצמו) והן בקוראן שם הוא מאוזכר 20 פעם. אזכורים רבים אלו משקפים את המקום הרב שהוא תופס בחיי המדבר ואת חשיבותו כעץ יקר ערך.
הדקל מוזכר בקוראן כעץ מאכל חשוב: "הורדנו מן השמים מים במידה ראויה והשכנו אותם בתוככי האדמה - גם לייבשם נכֹל נוכל - ובהם הצמחנו לכם תמר וגפן אשר פירות רבים בהם, ומהם תאכלו" (סורת "המאמינים", פסוק 18, תרגום אורי רובין).
הדקל נחשב כעץ מקודש כבר בתקופת אשור ובבל וזכה למעמד מכובד בשלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות, יהדות נצרות ואסלאם. ביהדות הוא משמש לצרכי פולחן ונמנה על ארבעת המינים (לולב).
באסלאם מסמל הדקל את העלייה לרגל וכן נעשה בו שימוש בתהלוכות דתיות ובלוויות. על פי המסורת המוסלמית "מספר השימושים בדקל הוא כמספר ימי השנה". תאופיק כנעאן, שחקר רבות את פולקלור הערבי בארץ, מוסר שעד היום (הדברים נכתבו בתחילת המאה הקודמת) מתייחסים בארץ ישראל אל הדקל כ"עץ החיים" (שַׁגַ'רַת אֶל חַיַה, شجرة الحياة). כראייה לכך הוא מביא את המנהג להשקות תינוקות שאך זה נולדו במיץ תמרים, וכן את המנהג לשבור את צום הרמדאן באכילת תמרים. אין זה מפתיע, שבין הקישוטים הנפוצים בבתי התפילה המוסלמיים הכפריים מוצאים ציורים רבים של כפות תמרים.
('צמחים, שדים ונפלאות' מאת אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב בהוצאת עולם חדש)


התמר מופיע גם במטבע שטבע קיסר רומא לאחר חורבן ירושלים וכותרתו "יהודה השבויה"

בתחילת שנות ה-2000 נשתל גרעין של תמר הנמצא בחפירות מצדה מלפני 2000 שנים. קראו לו מתושלח. אך הציפיה לטעום את טעם התמרים שאכלו אבותינו התפוגגה כאשר גילו כי מינו זיכרי.

ואי אפשר שלא להזכיר את גילוי גופתו של אבשלום פיינברג ממחתרת ניל"י, שנעלם בדרכו למצרים. גופתו נמצאה בשנות ה-60. אך זיהוי מסויים מתואר בצילום מקום קבורתו בסיני בשנות ה-30, כאשר דקל צומח ממנו.

זה היה פוסט ארוך, אך ממש לא ממצא לכמות המקורות, ההשפעות והשימושים שיש לתר בכקורות ארץ ישראל.
אשמח לשמוע עוד בתגובות. מבטיח שפוסטים נוספים יכתבו בעקבותיו.

דם המכבים - כיצד הפך הפרח הקטן לסמל יום הזיכרון?

מתוך ויקיפדיה

מאמר מרתק בבלוג של הספריה הלאומית (אגב, להתחיל לעקוב, הם פשוט מפפיצים פנינים) על גילגולו של החיבור בין הפרח הקרוי "דם המכבים" ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

,שיר על פרח דם המכבים 

מתוך עיתון "הצֹפה", 12 בדצמבר 1947

האגדה מספרת כי הצמח פורח  בכל מקום בו טיפת דם מדמם של המכבים נפלה לארץ. (אגדות מסוג זה מוכרות במדינות רבות ובווריאציות שונות)

אגדה אחרת ממקמת את רחל המשוררת ונעמי שמר באותה מערכה עם דם המכבים.

אמוץ דפני המדהים כתב עליו פוסט ובעקבות אחת התגובות עורר את השאלה אם הכלנית היה הפרח המסמל חללי מלחמה לפני צמח זה?

בצמח השדה אני נוהג לראות את שמו הערבי לצורותיו בנוסף למידה המדעי.

ודרך המגדיר של אבינועם דנין הגעתי לספר צמחיית ירושלים ומו איור מדהים של הפרח.

בנאות קדומים טוענים שהשם ניתן על הזוג רבאובני ואונץ ע"י ועדת הלשון.

דרך הים - הדרך הבינלאומית

אחד ממרציי באוניברסיטה הסביר יפה מאוד למה ישובים מתפתחים או קמלים בהתאם לטיב הדרך העובדרת לידם. דוגמא עכשיוית לכך הייתה "צומת קסטינה", המבוגרים מביננו זוכרים את קסטינה כצומת מרכזית בדרכך דרומה או צפונה אם כחייל ואם כנופש. דרך שתרמה רבות ליישוב הנגב בשנותיה הראשות של המדינה.

ואז, בנו את כביש 6. ומספר הנוסעים דרך קסטינה פחת ביחס לגודל התנועה. היום המושג "צומת קסטינה" כבל לא מוכר לרוב הנוסעים בישראל מדרום לצפון ולהיפך.

בהסתכלות הפוכה ניתן להבין את התפתחותם של אתרים שונים בארץ לאורך ההיסטוריה האנושית בזכות דרך חשובה.

לחץ להגדלה

אחת מדרכים אלו היא "דרך הים", אך בשל הסיבה שבעולם העתיק לא קראו לדרך על שם המסלול אלא על שם היעד או המטרה, שמה הנכון יותר הוא "הדרך הבינלאומית" כיוון שחברה בין שתי המרכזים התרבותיים הגדולים מסופוטמיה בצפון ומצרים שבדרום העולם הנושב.

השם "דרך הים" הוא תרגום מלטינית של תירגום התנ"ך בספר ישעיהו (בהקשר אחר לגמרי).

דרך הים לא מצויינת בתנ"ך, יתכן בשל סיבות פוליטיות, ברוב תקופת התנ"ך אין שליטה יהודאית או ישראלית באזור חופי ישראל "דרך ארץ פלישתים" מתייחסת לחלק מהדרך הבינלאומית.

איזכור לדרך נמצא כבר במאה ה14 לפנה"ס בפפירוס מצרי.

הדרך עברה לרוב לאורך החוף, יתכן על קו רכס הכורכר או על שפת הים שם החולות פחות מקשים. עם זאת נדרשה הדרך לחצות נחלים רבים, אך בהגיעה לנחל הירקון נאלצה לפנות מזרחה ע"מ לעקוף אותו במקורותיו (מקורות הירקון), הוא מעבר אפק שליד ראש העין .

שיירות גמלים במעבר שפך הירקון (שנות ה40)
המעבר בשפך הנחלים התאפשר רק כאשר שפיעת המים ירדה.

אם נחזור לסיפור הישובים שפרחו/קמלו בשל חשיבות הדרך שעברה לצידן, ניתן להבין מדוע פרחו ישובים כערי פלשתים לאורך החוף בתקופה מסויימת, ומנגד פריחת הישובים יבנה,לוד ורמלה בתקופה בה הוסתה הדרך לפנים הארץ לצורך עקיפת שטחי החולות שנאספו עם הזמן בחוף. שלטון הממלוכים ידע לנצל דרך זו בצורה טובה לשליטה על ממלכתם וקרא לה "דרך הדואר".

אשור - האימפריה שהתחילה את הנפילה

עליית האימפריה האשורית במאה ה-8 לפני הספירה, עם מסע המלך תגלת פלאסר ה-3 בשנת 733 לפני הספירה, החל תהליך התדרדרות של ממלכות העבריים בארץ ישראל (יהודה וישראל).

תיגלת פלאסר ה-3 המוזכר במקרא בשם "פול" הניח את התשתית. ממשיכיו שלמאנסר ה-5 כבר פוגע בשומרון, הממלכה הגדולה והחזקה.

בעקבות מרידות מצד מלכי ישראל, מחריב סרגון ה-2 את ממלכת שומרון ומגלה את תושביה לאשור ובבל. אלו הם 10 השבטים האבודים במסורת היהודית.

ממלכת יהודה נכנעת לאשור ולמרות נסיונות מרידה חוזרים ונשנים, משלמים מלכי יהודה מסים כבדים למלכי אשור.

המלך המפורסם ביותר (ולו בזכות איזכורו הרב בספרי המקרא) הי סנחריב.

סנחריב יוצא במסע כיבושיו ה-3 לא"י כנגד מלכי ערי פלשת ויהודה. 

מלך יהודה חזקיהו (גם הוא מפורסם בזכות התנגדותו לאשור) בונה את חומת העיר הרחבה מבתי תושביה, בונה מפעלי מים לעמידה במצור וכן מארגן את הממלכה לאיסוף מיסים ביעילות. ולצד כל אלו מבצע רפורמות דתיות שמקרינות על כל סיפורי המקרא לאחור וקדימה.

אז מה השאירו לנו מלכי אשור בהיסטוריה של א"י?

- גלות 10 השבטים.

- הישרדות ממלכת יהודה.

- גדולת העיר ירושלים בזכות עמידתה במסע סנחריב.

- היעלמות העם הפלשתי מחופי הארץ.

- ביטחון מופרז בניצחיות ממלכת יהודה שהוביל למרידה בבל וחורבן בית המקדש הראשון.

אתרים בולטים בהם האשורים השאירו חותמם:

- ירושלים - החומה הרחבה וניקבת השילוח

- גזר

- שומרון

- תל חדיד

- תל עזקה

- לכיש - תבליטי ארמון סנחריב בנינווה מתארים את כיבוש העיר

לחץ לראות את לוחות מצור לכיש מנינוה

כמה דברים שלא ידעתם על בעלי חיים - אנקדוטות

מאתר בא-במייל

חלזונות שולחים חצי אהבה בעת ההזדווגות

מסתבר שקופידון קיים לא רק אצל בני האדם, אלא גם בממלכת בעלי החיים. טקס החיזור של החלזונות, למשל, כולל אף הוא חיצים: בעת החיזור, הזכר והנקבה מקיפים זה את זו במעין ריקוד, ולאחר מכן שולחים אחד לעבר השנייה חיצים קטנים ודקיקים באורך של סנטימטר, אותם הם מייצרים באמצעות בלוטה שנמצאת מאחורי עיניהם. החילזון ששלח את החץ הראשון הופך לפחות פעיל עד שגם השני ישלח את חציו ויראה שהוא מעוניין. לפחות כאשר הדבר נוגע ללחצים רגשיים הם כן מזכירים את בני האדם...

פרות הורגות יותר בני אדם מאשר כרישים

עבור רוב האנשים, הכריש הוא אחת החיות המפחידות ביותר בטבע, בעיקר בזכות סדרת הסרטים "מלתעות" ולא בשל היכרות אישית. מעטים האנשים שנתקלו בכריש ונשארו בחיים על מנת לספר על כך.
למרבה ההפתעה, הפרה הינה קטלנית הרבה יותר עבור בני האדם. בכל שנה נהרגים 9 אנשים ברחבי ארה"ב כתוצאה ממפגש עם מכונת האכילה הקטלנית המכונה "כרישים" בעוד שיותר מ-100 אנשים נהרגים כתוצאה ממפגש עם פרות, בדרך כלל בתאונות דרכים.
אם כן, הרי לכם סיבה מוצדקת נוספת להחרים את מוצרי החלב.

צפרדעים לא מסוגלות להקיא

אצל רוב היצורים החיים קיים מנגנון רפלקס הקאה שגורם להם לפלוט דברים לא רצויים, בין אם מגועל או בשל וירוס. לרוע מזלה של הצפרדע, כאשר היא מרגישה בחילה היא איננה מקיאה את תכולת הקיבה שלה, כי אם את הקיבה עצמה!
הסרטון המצורף מומלץ לבעלי קיבה חזקה במיוחד. (בהרבה יותר מקיבתה של הצפרדע)

 

ליללה של זאב אין הד

נסו להיזכר בסרטים שראיתם, בהם הופיע זאב שמיילל מול הירח - האם היללה שלו לוותה בהד? התשובה היא לא.
הסיבה לכך שגורה באורח חייהם של הזאבים: כיוון שהזאב צד כחלק מלהקה, הוא צריך לתקשר עם חבריו ממרחק גדולים על מנת להודיע להם על מציאת טרף. על כן היללה שלו חסרת הד על מנת שלא תבלבל את האחרים בניסיונם לאתר אותו.

לחלק גדול מקופי האורנג-אוטנג יש עצמות שבורות

אנחנו רגילים לדמיין את האורנג אוטנג כקוף שמתנדנד על ענפים בקלות יחסים, אבל האמת המרה היא שהם לא כל-כך מקצועיים בכך: רוב קופי האורנג-אוטנג' חווים נפילות כואבות מגבהים שונים, דבר שמוביל לשברים בעצמות. חישוב פשוט מוביל למסקנה כי לפחות מחצית מקופי האורנג-אוטנג עוברים חלק ניכר מחייהם עם עצמות כואבות.

לנקר יש ראש רך

בהתחשב בכך שהנקר מסוגל להגיע לנקר את העץ יותר משלוש פעמים בשניה (!) הייתם מצפים שהראש שלו יהיה עשוי מחומר לא פחות חזק מברזל. למרבה ההפתעה, הנקר הוא בין הציפורים הפגיעות ביותר שקיימות, ולא מעט נקרים נפגעים בראשם לאחר פעילות ניקור אינטנסיבית. כנראה שזה צודק פואטי - עושה חור בעץ ומקבל חור בראש.

חלק מן הצדפות מחליפות את מינן

כל הצדפות נולדות במין זכר, מה שקצת מקשה עליהן להתרבות. על מנת לשמור על הפוריות של המין הזה, חלק מהצדפות פיתחו יכולת להפוך עצמן לנקבות. עם זאת עלינו לזכור, ליתר דיוק על הצדפות לזכור, שמדובר בתהליך בלתי הפיך וברגע שעושים את השינוי הזה כבר אין דרך חזרה.

פילים מייצרים הרבה ח**

בהתחשב בגודלו, זה לא יפתיע אותנו שפילים עושים הרבה צואה, אבל האם חשבתם כמה? ברור שלא. בשביל זה אנחנו פה!
במהלך יום ממוצע, פיל מבוגר מצליח להיפטר מכ-90 ק"ג (!) של צואה זה פחות או יותר המשקל של גור פילים בעת היוולדו.

לקט אנקדוטות עצום

מאתרו של יהודה בלו, לקט אנקדוטות עצום ומרתק.
מומלץ לעקוב, הלקט הולך וגדל...

לקט 1, לקט 2, לקט 3, לקט 4, לקט 5, לקט 6, לקט 7, לקט 8, לקט 9, לקט 10, לקט 11, לקט 12, לקט 13, לקט 14, לקט 15, לקט 16, לקט 17, לקט 18, לקט 19, לקט 20, לקט 21, לקט 22.