סולמות & נחשים - הסרט

 

 סרט מרגש על לוכדי נחשים היוצאים להציל חיות בר שנפלו לבורות מים בנגב.

נשחים, כוח ועוד

SNAKES & LADDERS from UWE MA Wildlife Filmmaking on Vimeo.

חלוקת שבטי ישראל - תנך ומחקר

בהרבה טיולים בארץ אנחנו מכירים את חלוקת נחלות שבטי ישראל לזיהוי האזור (מפה בפוסט קודם) , אם במקרא ואם מיחס לשמות שהתשמרו עד ימינו באזורי המדינה, הגאוגרפיה ועוד.

כאשר אנו מסתכלים על מפת חלוקת השבטים יש לזכור שהיא מבטאת תיאור המשתדל להיות כמה שיותר מדוייק ולא משאיר חורים במפה. בספר יהושע פקים י"ג-כ"ג מתארים את כיבוש הארץ.

המחקר הביקורתי למקרא מצא לא מעט חורים, כפילויות ושאלות בלתי פתורות בחלוקה זו.

מה היה כאן קודם?

מה נשאר לאחר הכיבוש?

כיצד זה מתבטא בממצא הרכיאולוגי?

האם הארץ הייתה פנויה משלטו אימפראלי? איפה מצרים?

ועוד...

במאמר המסכם את הגישות השונות להתנחלות ניתן למצוא את עיקרי הדברים. (מתוך המולטי יקושם של אלי אשד)

וכן מומלץ לראות את סדרת הראיונות עם פר' ישראל פינקלשטיין על ישראל הקדום.

וכן מאמר נידח שמצאתי ברשת על מוצא השבטים שהזכרתי בפוסט קודם. 

הראם הלבן - אגדה ומציאות

 

השבת ראמים - 2019

אחד הפרסתנים  הארץ ישראלים המוזכרים כבר במקרא.

חיה מרשימה הן בשל גודלה, צבעה הבוהק וכמובן הקרניין החרוטיות אשר יש הטוענים שנתנה את ההשראה לחיה האגדתית על "חד הקרן" שמופיע גם בסמל המלוכה הבריטי.

מספרות העבר מצאתי את המאמר של בני שלמון על הראם הלבן בעלון "ראם" חוברת 2 של החברה להגנת הטבע.

אגדה יהודית שהודפסה במאה ה18 מספרת על כך שזוג ראמים, זכר ונקבה חיים בנפרד אחד מהשניה. ולאחר 70 שנה מוצאים אחד את השניה ומזדווגים. ונולדים זכר ונקבה ההולכים בכיוונים הפוכים ועתידים להיפגש בעוד 70 שנים...

לפוסטים קודמים:

• על פרסתנים שנכחדו באזורינו
• על הפראים
• על עפיפונים ופרסתנים

על עפיפונים ופרסתנים

 תופעת ה"עפיפונים" בנגב, בערב ובסיני התגלתה בראשת המאה ה20 עם הטיסות הראשונות של הבריטים מעל הארץ.

הצורות שניגלו לטייסים נראו להם כמו עפיפון (לא מעויין, אלא משושה).

המחקר גילה כי אלו מתקני ציד ענקיים בני מעל 8000 שנים. אלו שבנגב בני כ6000 שנים.

בעזרת זרועות העשויים מערום אבנים וענפים הובהלו עדרי פרסתנים וצופפו עד למכלאה או בור בו נפלו ונפגעו.

ציורי סלע קדומים של עפיפונים

וקצת מספרות העבר על פרסתנים - חוברת "ראם" מספר 2 של החברה להגנת הטבע (שנת 1983):

• הפרסתנים שנעלמו מנוף א"י - בני שלמון
• בעלי קרניים וחסרי קרניים - בני שלמון.
• סיפורו של הראם הלבן - בתרגום בני שלמון

לפוסטים קודמים:

• על פרסתנים שנכחדו באזורינו
• על הפראים
• הראם הלבן - אגדה ומציאות

מפת הכרמל והגלבוע על כף יד ימין - הפעלה

הפעלה:
בקשו מכל הילדים לשלוח יד ימין ולעשות אקדח (דו קני)

מקמו את גבולות האזור על יד.
יחסו את אזור הטיול למיקום ביד.

* אפשר לשייך למשחק פיו-פיו : הקבוצה במעגל והמדריך באמצע, מסתובב ומצביע על 2 מטיילים. אלו שולפים אקדח ומתחילים לירות "פיו-פיו-פיו". הראשון שנגמר לו האוויר נפסל (מתיישב או שהמנצח צובר נקודה)

טחנת הקמח - המחשה ואגדה

טחנת קמח בכוח המים (בלשון המשנה נקראות רחיים של מים) היא מתקן חקלאי שפועל בעזרת אנרגיה של מים זורמים, כאשר מטרתו העיקרית (בעת העתיקה) הייתה יצור קמח על ידי טחינה של מינים של דגניים. טחנות הקמח הראשונות בהיסטוריה אשר הונעו בכח המים (טחנות מים) נבנו באירופה לקראת סופה של המאה השנייה לפני הספירה, בתקופת יוון העתיקה. טחנות אלו עשו שימוש בגלגלי טחינה אופקיים... הרומאים שכללו את הטכנולוגיה של טחנות הקמח והפיצו אותה בכל רחבי האימפריה. (מתוך ויקיפדיה)

תחנת קמח המופעלת ע"י לחץ הידראולי

שרידי תחנות הקמח הקדומות נמצאות לרוב בצידי נחלים. 

הטכנולוגיה עובדת כך (כמו באיור):

נבנית תעלה במעלה הנחלה המזרימה מים על גדת הנחל אך שומרת על גובה יחסית קבוע, כך שהתעלה נמצאת עם התקדמותה בגובה מעל הנחל, אך שומרת על נטיה קלה הדואגת לזרימת מים בה.

בשלב מסויים נופלים המים לתוך ארובה ויוצאים בלחץ אל טורבינה - שימוש בכח המים להפקת אנרגיית סיבוב.

אל הטורבינה מחוברת אבן טחינה עליונה (באיור נקראת רכב). לאבן זו חור המאפשר זריעת גרגרי החיטה כך שיפלו בינה לאבן התחתונה (קרויה שכב) אשר אינה מסתובבת.

הגרעינים נטחנים בין הריחיים ומופק קמח.

 *הידעת? שימוש בלחץ לסיבוב טורבינה קיים עד היום ברוב תחנות הכח המודרניות, רק שאת האנרגיה אנחנו מפיקים בחומרים מתכלים ולרוב מזהמים!

מספר מסלולים בהם פוגשים בתחנות קמח הידראוליות - נחל עמוד, ציפורי, בניאס, הירקון ועוד.

אך הטכנולוגיה של טחינה (ריחיים) התחילה עוד בתקופות הפרהיסטוריות עם המצאת החקלאות (ראו פוסט על אוהלו2).

המחשה המדגימה את שלבי התפתחות אבני הריחיים עד לשיכלול התעשייתי.

ואיך אפשר לסיום ללא אגדה - בת האיכר והטוחן הזקן

ימי קורונה - סוגי הצמר המיוחדים בארץ ישראל הקדומה - הרצאת זום אונ' בר אילן

בהמשך להרצאות הזום לימי הקורונה, 

הרצאתו של פרופ' זהר עמר – סוגי הצמר המיוחדים בארץ ישראל הקדומה.

פרופ' עמר הוא אנציקלופדיה מהלכת לצמחים וחומרי מרפא בעולם הקדום ועושה זאת דרך חקר המקורות ההיסטוריים ובראשם המקורות היהודיים.
בהרצאה זו זוהר מתחקה אחר משנה המזכירה 6 סוגי "צמר", ובדרך חתחתים מציג כיצד חקר עם שותפים כל פרט ופרט,
מה מקור הצמר, כיצד הפיקו אותו, מי השתמש בכל סוג וממתי הוא בשימוש באזור ארץ ישראל.

תנהו:

<

ממליץ מאוד להיכנס לאתר של "פרופ' זהר עמר "קדמוניות הטבע והריאליה בישראל". האתר מכיל סרטונים, הרצאות, פירסומים, כתבות ועוד.

הדקל - מסע שהתחיל במסע לבר גיורא 1976

לחץ לכתבה המלאה

בעלון סלעית מספר ד8 משנת 1976 נתקלתי בכתבה מעניינת.

הכותב מספר כיצד עץ תמר מפורסם הנראה לנוסעים בדרך הרכבת לירושלים שליד תחנת בר גיורא שבהרי יהודה - נעלם.

הכתבה מתארת את נסיונם לשתול מחדש את הדקל.

האם אכן נקלטו הדקלים לפני מעל 40 שנים?
ספי בן יוסף מזכיר את היעלמותם של (2?) דקלים.

הדקל הוא עץ מיוחד הזקוק למים  רבים. גדל בעיקר בנאות מדבר ומסמן הימצאות מים בקרקע. הדקל קרוי גם "תמר" על של הפרי המתוק שמניב. חז"ל כתבו עליו שאין בו פסולת. (במדבר רבה פרשה ג' פסקה א)
וכמובן "צדיק כתמר יפרח", ועוד ועוד איזכורים ושימושים.
הוא מיוחס כבר מימים ימימה לעץ החיים כפי שרואים בתחריטי האשורים.

הדקל בתבליט אשורי בנמרוד (מוזיאון ישראל)

אבינועם דנין מרחיב על הדקל, מאפייניו ודרכי השימוש של האדם. בהם גם הכנת מחצלות, סלים וחבלים עליהם כתבתי בפוסט קודם.

אמוץ דפני כתב על הדקל - מתוך 'צמחים, שדים ונפלאות':
הדקל: העץ המוזכר ביותר במקרא

הדקל (תמר), המכונה גם "עץ החיים", הוא העץ המוזכר ביותר הן במקרא וזכה ל-34 אזכורים (בעיקר כשם מקום או כשם פרטי ושש פעמים תוך התייחסות לצמח עצמו) והן בקוראן שם הוא מאוזכר 20 פעם. אזכורים רבים אלו משקפים את המקום הרב שהוא תופס בחיי המדבר ואת חשיבותו כעץ יקר ערך.
הדקל מוזכר בקוראן כעץ מאכל חשוב: "הורדנו מן השמים מים במידה ראויה והשכנו אותם בתוככי האדמה - גם לייבשם נכֹל נוכל - ובהם הצמחנו לכם תמר וגפן אשר פירות רבים בהם, ומהם תאכלו" (סורת "המאמינים", פסוק 18, תרגום אורי רובין).
הדקל נחשב כעץ מקודש כבר בתקופת אשור ובבל וזכה למעמד מכובד בשלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות, יהדות נצרות ואסלאם. ביהדות הוא משמש לצרכי פולחן ונמנה על ארבעת המינים (לולב).
באסלאם מסמל הדקל את העלייה לרגל וכן נעשה בו שימוש בתהלוכות דתיות ובלוויות. על פי המסורת המוסלמית "מספר השימושים בדקל הוא כמספר ימי השנה". תאופיק כנעאן, שחקר רבות את פולקלור הערבי בארץ, מוסר שעד היום (הדברים נכתבו בתחילת המאה הקודמת) מתייחסים בארץ ישראל אל הדקל כ"עץ החיים" (שַׁגַ'רַת אֶל חַיַה, شجرة الحياة). כראייה לכך הוא מביא את המנהג להשקות תינוקות שאך זה נולדו במיץ תמרים, וכן את המנהג לשבור את צום הרמדאן באכילת תמרים. אין זה מפתיע, שבין הקישוטים הנפוצים בבתי התפילה המוסלמיים הכפריים מוצאים ציורים רבים של כפות תמרים.
('צמחים, שדים ונפלאות' מאת אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב בהוצאת עולם חדש)


התמר מופיע גם במטבע שטבע קיסר רומא לאחר חורבן ירושלים וכותרתו "יהודה השבויה"

בתחילת שנות ה-2000 נשתל גרעין של תמר הנמצא בחפירות מצדה מלפני 2000 שנים. קראו לו מתושלח. אך הציפיה לטעום את טעם התמרים שאכלו אבותינו התפוגגה כאשר גילו כי מינו זיכרי.

ואי אפשר שלא להזכיר את גילוי גופתו של אבשלום פיינברג ממחתרת ניל"י, שנעלם בדרכו למצרים. גופתו נמצאה בשנות ה-60. אך זיהוי מסויים מתואר בצילום מקום קבורתו בסיני בשנות ה-30, כאשר דקל צומח ממנו.

זה היה פוסט ארוך, אך ממש לא ממצא לכמות המקורות, ההשפעות והשימושים שיש לתר בכקורות ארץ ישראל.
אשמח לשמוע עוד בתגובות. מבטיח שפוסטים נוספים יכתבו בעקבותיו.

ימי קורונה - החקלאים הראשונים בעולם, כאן, על גדות הכנרת - הרצאת זום אונ' בר אילן

בהמשך להרצאות הזום לימי הקורונה, ובמיוחד להרצאה על הופעת האדם הקדמון בא"י.

הרצאתו של פרופ' אהוד ויס – החקלאים הראשונים בעולם: כאן, על גדות הכנרת.

ההרצאה מתרכזת באתר מיוחד הנמצא בדרום חופי הכנרת ונקרא אוהלוII ובממצא הארכאו-בוטני שבו.
אתר מלפני כ-23,000 שנים שנחשף עם ירידת מפלס הכנרת בשנת 1989 וחשף יחידת ישוב קטנה של האדם הקדמון.
מה שמיוחד באתר זה שציפו למצוא בו בני אדם בעלי תרבות של ציידים-לקטים. אך מחקר הממצא הבוטני שנשמר באופן מופלא, nראה כי תושבי המקום כבר פיתחו טכניקות ופרקטיקה של תרבות חקלאית הבאה לידי ביטוי גם במבנה הבקתות.

שאר ההפתעות בהרצאה,
תנהו:

<

על אחד מהמצאים כתבתי בפוסט קודם, חלק מחבל בן 19,000 שנים.

ימי קורונה - הופעתו של האדם הפרהיסטורי בארץ ישראל - הרצאת זום אונ' בר אילן

בהמשך להרצאות הזום לימי הקורונה, 

אבן יד מהתרבות האשלית

הרצאתה של ד"ר נירה אלפרסון-אפיל – הופעתו של האדם הפרהיסטורי בארץ ישראל.

ההרצאה מתרכזת בשני אתרי מפתח בארץ ישראל בהם נמצא האדם הקדמון:
האתר הראשון הוא "תל עוביידה" הנמצא מדרום לכנרת, אתר מיוחד בו נמצאו הממצאים הקדומים ביותר של אדם ובראשן אבן יד. זוהי תרבותו של ההומו ארקטוס וקרויה "התרבות האשלית" המתחילה לפני 2,000,000 שנים.
 *הודעה מעיתון "דבר" על מציאת האתר בשנת 1960.

האתר השני הוא אתר "גשר בנות יעקב" שנמצא על גדת הירדן ההררי לצד הגשר לגולן. שם נמצא אתר נוסף של של ההומוארקטוס, רק הפעם מלפני כ-780,000 שנים.

תנהו: