בהמשך לאיסוף ההרצאות המתפרסמות בימי הבידוד,
הרצאתו של אהרן מאיר על העדות החוץ מקראית הקדומה ביותר לקיום חג הפסח.
את מצוות חג הפסח אנו מכירים מספרי התורה. וכמובן מספרות חז"ל המוזכרת גם בהגדה.
אך כאן אנו פוגשים את המקור הראשוני הקדום שלא רק מציין את שם החג אלא גם את המצוות הכרוחות בציונו.
אך כאן אנו פוגשים את המקור הראשוני הקדום שלא רק מציין את שם החג אלא גם את המצוות הכרוחות בציונו.
הפפירוס הוא מכתב שנשלח בא"י (כנראה ירושלים) לקהילת יהודי מצרים בעיר יב (אי הפילים).
ואלו ההוראות לאופן בו יש לחגוג את ימי הפסח:
"עכשיו אתם סופרים 14 יום בניסן וביום ה-14 בערב עשו ה[פסח] מיום 15 ועד 21 בניסן חג המצות תשמרו. שבעה ימים תאכלו מצות ותהיו טהורים ...
"עכשיו אתם סופרים 14 יום בניסן וביום ה-14 בערב עשו ה[פסח] מיום 15 ועד 21 בניסן חג המצות תשמרו. שבעה ימים תאכלו מצות ותהיו טהורים ...
אל תעבדו ביום 15 וביום 21 ואל תשתו ותאכלו חמץ ושלא יראה בבתיכם. מיום 14 בניסן ועד 21 בו. וכל חמץ שברשותכם
נעלו וחתמו בימים אלו."
האם זו עדות ראשונה למסורת בע"פ על מועד יהודי?
או אולי עדות למוסד רבני המכתיב אמונתו על התפוצה היהודית?
או אולי עדות למוסד רבני המכתיב אמונתו על התפוצה היהודית?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה