12.3.2015
16.12.2014
קוצים ושושנים: מי אתם הַקִמּוֹש והיַמְבּוּט?
פוסט מרתק מהבלוג הנפלא "עונג שבת"...
מאת אמוץ דפני
פרופסור (אמריטוס) אמוץ דפני הוא בוטנאי-משורר, שמתעניין במיוחד במקף שבין השניים. עונ"ש יפרסם מדי פעם מאמרים פרי עטו במדור 'קוצים ושושנים'. הרשימה הבאה פורסמה באתרים צמח השדה ובכיוון הרוח, אך כאן היא מובאת בשינויי עריכה והוספות...
מוסיף אמוץ רשומה נוספת בבלוג על הצבר.
6.9.2014
התן הזהוב
פזמון השיר המוכר מעצים את התחושה
יפים הלילות בכנען (לחן עממי ערבי) מאתר זמרשת
מומלץ לקרוא את הערך על התן מאנציקלופדיית החי והצומח
סרטון של אייל ברטוב
7.5.2014
גירית הדבש - יצור חסון וחכם
היצור המדהים הזה גם חסין מארס ועקיצות, וגם חכם ברמה בלתי נתפסת.
כתבה קצרה באתר טבע הדברים על חסינותו.
הערך של האנצ' החי והצומח עונה על שאלות רבות וגם על התנהגות הגירית בשבי.
סרטון מדהים עלה לרשת: "גירית הדבש הזה מצליח להימלט מכל כלוב"
4.5.2014
27.1.2014
אגדה - מלאגרוס וחזיר הבר
מלך קלידון, אוינאוס, התחתן עם אלתאיה, אך
היא שכבה עם האל ארס וילדה את מלאגרוס. זמן קצר לאחר לידתו ביקרו אלות הגורל, המוירות,
את אלתאיה, והזהירו אותה שאם בול עץ מסוים יבער באש מלאגרוס ימות. אלתאיה מיהרה
להציל את בול העץ ואחסנה אותו במקום בטוח. חלפו שנים, ומלאגרוס הפך ללוחם בלתי
מנוצח ולמומחה בהטלת כידון.
קיץ אחד, המלך אוינאוס שכח לכבד את האלה
ארטמיס במהלך הקדש פרות הביכורים לאלים האולימפיים. ארטמיס נפרעה ממנו ושלחה חזיר-בר
ענקי שיחריב את קלידון. החזיר מילא את שליחותו נאמנה, והשמיד את היבולים, את בקרו
ואת אנשיו של אוינאוס. כדי להיפטר מחזיר-הבר, פרסם אוינאוס הודעה הקוראת לציידים
לבוא ולנסות להרוג את החיה. מי שיצליח להרוג אותה, נאמר בהודעה, יקבל את שיניה ואת
עורה. גיבורים רבים הופיעו מכל רחבי יוון, וביניהם יסון, תזאוס, נסטור, קסטור
ופולידאוקס. ביניהם הייתה גם אישה, אטלנטה, שכישורי הציד שלה לא נפלו מכישוריו של
כל צייד אחר בחבורה. ארטמיס הייתה השומרת שלה. האלה שלחה את הציידת הצעירה על מנת
לעורר תחרותיות.
אטלנטה ניחנה ביופי, בחוזק, וביכולת. חייה
לא היו קלים. כשנולדה, נטש אותה אביה בהרים, ורצה במותה, משום שהתאכזב מכך שלא
נולד לו בן. היא ינקה מחלב של דובה וגודלה על ידי משפחת ציידים. ארטמיס נהגה בחכמה
כאשר בחרה בה להשתתף בציד חזיר-הבר בקלידון, שכן היא הייתה מקור לצרות צרורות.
מלאגרוס חשק בה בכל מאודו, אף על פי
שהיה נשוי. אטלנטה הייתה אישה כלבבו. אחדים מהציידים סירבו להצטרף לציד מפאת
נוכחותה, אך מלאגרוס שכנע אותם להישאר. הציידים הניסו את חזיר-הבר ממאורתו. שני
ציידים נהרגו כתוצאה מהסתערותה של החיה, ואחר נהרג מכידון שהוטל והחטיא את מטרתו. אטלנטה
ירתה חץ בחזיר-הבר ופגעה בו, אך מלאגרוס הוא שהרג אותו לבסוף באמצעות שני כידונים.
מלאגרוס העניק את שיני החיה ואת עורה
לאטלנטה, במחווה של אצילות, והיא שמחה לקבלם. אולם שניים מדודיו של מלאגרוס התנגדו
למחווה מבישה זו, משום שטענו כי לא אטלנטה הרגה את חזיר--הבר, ומשום שהיא הייתה
בסך הכל אישה. מלאגרוס הרג את שניהם בחמת זעם. שני דודים אחרים קמו והחלו אף הם
לריב עם מלאגרוס, והוא חיסל גם אותם. אמו של מלאגרוס, אלתאיה, רתחה מזעם על הריגתם
של אחיה, שנרצחו רק בגלל נערת פרא בלתי מעודנת. היא הוציאה את בול העץ שהצילה מן
האש והחלה להבעיר אותו. מלאגרוס חש כי הוא נאכל מבפנים, ומת בייסורים.
לאחר שזכתה בפרסי הציד, הלכה אטלנטה
לבית אביה, כדי להתפייס עמו לאחר שהוכיחה שהיא שווה בין שווים. אביה עמד על כך
שהיא תינשא, אך אטלנטה העמידה תנאי ואמרה כי היא תינשא רק לבחור שיוכל לנצחה
בתחרות הליכה. מאחר שהייתה היא קלת-רגליים יותר מכל בחור, יכולה הייתה לשמור על
בתוליה ללא כל קושי. היא הרגה את כל מי שנוצח על ידה. היא הרגה במו ידיה חלק
ממחזריה. אך בחור אחד ושמו מלאניון ביקש את עזרתה של אפרודיטה, והיא נתנה לו שלושה
תפוחים מזהב, ואמרה לו לגלגל תפוח בדרכה של אטלנטה בכל פעם שהיא תהיה ביתרון. סוף
סוף, מה צורך לאפרודיטה באישה שליבה גס באהבה? ביוון נערכו תחרויות הריצה בעירום
מלא, וגופה הערום של אטלנטה היה מהמם ביופיו. בכל פעם שראש מלאניון את אטלנטה
חולפת על פניו, זרק תפוח זהב לכיוונה. היא עצרה בכל פעם כדי להרים את התפוח, ובדרך
זו הצליח מלאניון לנצח במירוץ ולשאת אותה לאישה. מאוחר יותר שכנע אותה מלאניון
להתנות עמו אהבים במקום המקודש לזאוס, ובשל חילול הקודש הזה הפך אותם זאוס לאריות.
קישור לפוסט קודם - "חזיר הבר - מלך הצפון"
16.1.2014
פסיפס לוד
פסיפס לוד הוא פסיפס אשר התגלה בשנת 1996
בעיר לוד. הפסיפס הנחשב לאחד הגדולים, השמורים והיפים בישראל, כוסה בעפר בשל היעדר
תקציב. לאחרונה נתקבלה תרומה ובעקבותיה החלה רשות העתיקות בשיתוף עם עיריית לוד, בעבודות
לשימור הפסיפס לקראת הצגתו למבקרים.
גודלה של רצפת הפסיפס הוא 180 מ"ר
והוא מתוארך לסוף המאה השלישית או לתחילת המאה הרביעית לספירה. הפסיפס מורכב
משטיחים צבעוניים ובהם תיאור מפורט של יונקים, ציפורים, דגים,צמחים וכלי שיט שהיו
נוהגים באותה התקופה.
ביולי 2009 נחשף הפסיפס והוצג במשך
שלושה ימים לקהל. לאחר מכן הועבר הפסיפס לירושלים לשם שימורו, וחלק ממנו נשלח
לתצוגה במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. הוצג בלובר ב-2013 . בפרק זמן זה אמור
היה לקום במקום מרכז מבקרים על מנת שלהשיב את הפסיפס למקומו, אך נכון לנובמבר 2013,
בנייתו מתעכבת. (ויקיפדיה)
12.1.2014
9.1.2014
הירשם ל-
רשומות (Atom)




