28.6.2015

כתובת חדשה מחורבת קיאפה


רבות נכתב על חורבת קיאפה שעל גבול יהודה ופלשת. אתר גדול, עירוני, מתוכנן, חד שכבתי ועוד.
ויכוח רועש ניטש מאז 2009 בין שני אסכולות על זיהוי האתר כיהודי או לא, על הוחכתו את קיומה של הממלכה המאוחדת של דו ושלמה ועוד. ויכוח זה הגיע למיצוי סביב 2013 ללא מענה חד משמעי עד ש...

לאחרונה פורסם על גילויה של כתובת חדשה המזכירה אדם בשם "אישבעל". האם זהו בנו של שאול המלך? אם שר צבאו של דוד?

הפוסט הזה עוד ימשיך להתעדכן כי האש ניצתה מחדש.

21.5.2015

יחנוק המדבר ומעמדו של העבד


יחנוק-המדבר
(הלוק/דונון – Cistanche Tubulosa (Schenk) Wight)
תיאור הצמח
עשב חד-שנתי או רב-שנתי ממשפחת העלקתיים, הנטפל לשורשי צמחים. גובהו 40-80 ס"מ, והוא גדל במדבר יהודה, בדרום בקעת הירדן ובנגב. גבעולו עבה ובשרני, והוא מכוסה קשקשים אפורים. הפריחה בחודשים מרס-אפריל. פרחי הצמח חבויים בינות לקשקשים, כותרתם צהובה ולעתים עטורה בשוליה בצבע סגלגל. הפרי הוא הלקט, המכיל אלפי זרעים. מועד האיסוף: פברואר-מאי.

רפואה עממית
הבדווים היושבים בנגב נוהגים לשטוף את שורשי היחנוק הצהובים, שהוציאו מתוך האדמה, לקלות אותם על רמץ מדורה ולאכלם. הוא משמש גם ברפואה העממית - כתרופה לצהבת, לאבנים בכליות, לעצירות בדרכי השתן, לשלשול ולפצעים וחתכים בכל הגוף.

אופן השימוש
מבשלים חופן פרחי יחנוק בליטר מים, במשך רבע שעה, מסננים, ושותים כוס אחת ביום. מרתח זה מומלץ כתרופה לשלשול ולצהבת. משרה שורשים: שולפים 5 שורשי יחנוק מהקרקע, שוטפים אותם במים, שוברים אותם לקטעים קטנים ומכניסים אותם לתוך ליטר מים. משהים את השורשים במים במשך כשבוע. צבע המשרה נראה צהוב-חום. שותים 2-3 כוסות מהמשרה ביום. מומלץ לטיפול באבנים בכליות ולעצירות בדרכי השתן. אבקת שורשים בחלב: מייבשים שורשי יחנוק, כותשים אותם לאבקה ומערבבים אותה בחלב. את הדייסה המתקבלת מורחים על פצעים ועל חתכים בגוף. אפשר גם להניח אותה על תחבושת בד ולחבוש את הפצעים.
מתוך "צמחי מרפא - מדריך שדה לצמחי המרפא של ארץ ישראל"
מאת: נסים קריספיל


יש המזהים את היחנוק עם ה"יונק" מנבואתו של ישעיהו:"וַיַּעַל כַּיּוֹנֵק לְפָנָיו, וְכַשֹּׁרֶשׁ מֵאֶרֶץ צִיָּה" (ישע' נג-2)
הנביא מדבר על התאדרותו של העבד (הוא עם ישראל) ממעמדו הנחות ופריצתו המפתיעה כפי שהיונק עולה במדבר.


ועוד מאמר נחמד על טפילים בעולם הצמחים של פרופ' דן יואל.



16.12.2014

קוצים ושושנים: מי אתם הַקִמּוֹש והיַמְבּוּט?


פוסט מרתק מהבלוג הנפלא "עונג שבת"...

מאת אמוץ דפני
פרופסור (אמריטוס) אמוץ דפני הוא בוטנאי-משורר, שמתעניין במיוחד במקף שבין השניים. עונ"ש יפרסם מדי פעם מאמרים פרי עטו במדור 'קוצים ושושנים'. הרשימה הבאה פורסמה באתרים צמח השדה ובכיוון הרוח, אך כאן היא מובאת בשינויי עריכה והוספות...



מוסיף אמוץ רשומה נוספת בבלוג על הצבר.

6.9.2014

התן הזהוב

כאשר אנחנו מנסים לתאר כיצד חיו אנשים בעולם העתיק, למה נסגרו שערי העיר בלילה והאנשים לא יצאו, אני חושב על הצלילים האלו...


פזמון השיר המוכר מעצים את התחושה
יפים הלילות בכנען (לחן עממי ערבי) מאתר זמרשת
ואחד בביצוע להקת "גאיה" גם מאתר זמרשת


מומלץ לקרוא את הערך על התן מאנציקלופדיית החי והצומח

סרטון של אייל ברטוב

7.5.2014

גירית הדבש - יצור חסון וחכם

קרוב רחוק (רחוק מאוד) של הגירית המצויה (מפוסט קודם)
היצור המדהים הזה גם חסין מארס ועקיצות, וגם חכם ברמה בלתי נתפסת.

כתבה קצרה באתר טבע הדברים על חסינותו.



הערך של האנצ' החי והצומח עונה על שאלות רבות וגם על התנהגות הגירית בשבי.






סרטון מדהים עלה לרשת: "גירית הדבש הזה מצליח להימלט מכל כלוב"


27.1.2014

אגדה - מלאגרוס וחזיר הבר



מלך קלידון, אוינאוס, התחתן עם אלתאיה, אך היא שכבה עם האל ארס וילדה את מלאגרוס. זמן קצר לאחר לידתו ביקרו אלות הגורל, המוירות, את אלתאיה, והזהירו אותה שאם בול עץ מסוים יבער באש מלאגרוס ימות. אלתאיה מיהרה להציל את בול העץ ואחסנה אותו במקום בטוח. חלפו שנים, ומלאגרוס הפך ללוחם בלתי מנוצח ולמומחה בהטלת כידון.



קיץ אחד, המלך אוינאוס שכח לכבד את האלה ארטמיס במהלך הקדש פרות הביכורים לאלים האולימפיים. ארטמיס נפרעה ממנו ושלחה חזיר-בר ענקי שיחריב את קלידון. החזיר מילא את שליחותו נאמנה, והשמיד את היבולים, את בקרו ואת אנשיו של אוינאוס. כדי להיפטר מחזיר-הבר, פרסם אוינאוס הודעה הקוראת לציידים לבוא ולנסות להרוג את החיה. מי שיצליח להרוג אותה, נאמר בהודעה, יקבל את שיניה ואת עורה. גיבורים רבים הופיעו מכל רחבי יוון, וביניהם יסון, תזאוס, נסטור, קסטור ופולידאוקס. ביניהם הייתה גם אישה, אטלנטה, שכישורי הציד שלה לא נפלו מכישוריו של כל צייד אחר בחבורה. ארטמיס הייתה השומרת שלה. האלה שלחה את הציידת הצעירה על מנת לעורר תחרותיות.

אטלנטה ניחנה ביופי, בחוזק, וביכולת. חייה לא היו קלים. כשנולדה, נטש אותה אביה בהרים, ורצה במותה, משום שהתאכזב מכך שלא נולד לו בן. היא ינקה מחלב של דובה וגודלה על ידי משפחת ציידים. ארטמיס נהגה בחכמה כאשר בחרה בה להשתתף בציד חזיר-הבר בקלידון, שכן היא הייתה מקור לצרות צרורות.

מלאגרוס חשק בה בכל מאודו, אף על פי שהיה נשוי. אטלנטה הייתה אישה כלבבו. אחדים מהציידים סירבו להצטרף לציד מפאת נוכחותה, אך מלאגרוס שכנע אותם להישאר. הציידים הניסו את חזיר-הבר ממאורתו. שני ציידים נהרגו כתוצאה מהסתערותה של החיה, ואחר נהרג מכידון שהוטל והחטיא את מטרתו. אטלנטה ירתה חץ בחזיר-הבר ופגעה בו, אך מלאגרוס הוא שהרג אותו לבסוף באמצעות שני כידונים.

מלאגרוס העניק את שיני החיה ואת עורה לאטלנטה, במחווה של אצילות, והיא שמחה לקבלם. אולם שניים מדודיו של מלאגרוס התנגדו למחווה מבישה זו, משום שטענו כי לא אטלנטה הרגה את חזיר--הבר, ומשום שהיא הייתה בסך הכל אישה. מלאגרוס הרג את שניהם בחמת זעם. שני דודים אחרים קמו והחלו אף הם לריב עם מלאגרוס, והוא חיסל גם אותם. אמו של מלאגרוס, אלתאיה, רתחה מזעם על הריגתם של אחיה, שנרצחו רק בגלל נערת פרא בלתי מעודנת. היא הוציאה את בול העץ שהצילה מן האש והחלה להבעיר אותו. מלאגרוס חש כי הוא נאכל מבפנים, ומת בייסורים.


לאחר שזכתה בפרסי הציד, הלכה אטלנטה לבית אביה, כדי להתפייס עמו לאחר שהוכיחה שהיא שווה בין שווים. אביה עמד על כך שהיא תינשא, אך אטלנטה העמידה תנאי ואמרה כי היא תינשא רק לבחור שיוכל לנצחה בתחרות הליכה. מאחר שהייתה היא קלת-רגליים יותר מכל בחור, יכולה הייתה לשמור על בתוליה ללא כל קושי. היא הרגה את כל מי שנוצח על ידה. היא הרגה במו ידיה חלק ממחזריה. אך בחור אחד ושמו מלאניון ביקש את עזרתה של אפרודיטה, והיא נתנה לו שלושה תפוחים מזהב, ואמרה לו לגלגל תפוח בדרכה של אטלנטה בכל פעם שהיא תהיה ביתרון. סוף סוף, מה צורך לאפרודיטה באישה שליבה גס באהבה? ביוון נערכו תחרויות הריצה בעירום מלא, וגופה הערום של אטלנטה היה מהמם ביופיו. בכל פעם שראש מלאניון את אטלנטה חולפת על פניו, זרק תפוח זהב לכיוונה. היא עצרה בכל פעם כדי להרים את התפוח, ובדרך זו הצליח מלאניון לנצח במירוץ ולשאת אותה לאישה. מאוחר יותר שכנע אותה מלאניון להתנות עמו אהבים במקום המקודש לזאוס, ובשל חילול הקודש הזה הפך אותם זאוס לאריות.

קישור לפוסט קודם - "חזיר הבר - מלך הצפון"