הרבה אנשים משתמשים בבלוג הזה ולמטרות שונות.
אבל מעטים פותחים את העיניים ורואים שזהו בלוג שיתופי.
כל אחד יכול להוסיף לו חומרים, תמונות, המלצות, עזרים, המחשות, סיפורים ואגדות...
אני רוצה להתחיל בתודה, בשם כולכם, לשי עבדת - משוררת ומספרת.
וזו חשיפת בכורה. מעשה שהיה כך היה:
בשבט האברשים יש 100 משפחות
שונות... השבט כולו מלא באנשים אדישים וקרים שבוחרים תמיד להסתובב באזורים קרירים,
אפילו קרים, וכמו אישיותם החמוצה הם הולכים רק על קרקע חומצית. אבל בין כל אלה הייתה משפחה אחת שונה, משפחה מיוחדת,
אופטימית יותר, חמה, אוהבת. משפחת קטלב. המשפחה החליטה לנדוד הרחק מהשבט, לחפש לעצמה
מקום חמים יותר לחיות בו. וכך משפחה בת 14-18 (?) נפשות יצאה לה לנדודים בתקווה למצוא
מקום אשר יתאים להם יותר! בדרכם פגשו משפחה אחרת שמטיילת. שאלו אותם- איפה זורחת השמש?
היכן כדאי לגור? ענה הילד הצעיר:
"לכו לאיים הקנאריים, השמש זורחת שם כל הזמן! יפה שם ויש מלא חופים ותיירים וגלידות".
ענה האבא: "לכו למערב צפון אמריקה, שם המודרניות מתחילה, אמריקה היא ארץ האפשרויות
הבלתי נגמרות". משפחת קטלב התלהבה, אח אחד צעק שהוא רוצה לאיים, אח אחר צעק שהוא
רוצה לאמריקה ובאמצע כל ההתלהבות, התקדם הסבא אל עבר המשפחה ואמר להם בקול שקט:
"אני מציע לכם ללכת לישראל, היא אמנם קטנה אבל יש לה נשמה שאין בשום מקום בעולם,
משמעות היסטורית עוצרת נשימה" הקטלבים הנהנו אל עבר הזקן במבוכה ומיד המשיכו בויכוח
המתלהב על צפון אמריקה והאיים הקנאריים. רק קטלב אחד, נמוך, בגובה 6 מטר, הרהר בדבריו
של הזקן. "מקום עם נשמה, משמעות היסטורית" חשב. הוא הרגיש איך ליבו פועם
בחוזקה, אדרנלין זרם לו בכל הגוף, שערותיו סמרו ולבסוף- הוא אמר בקול רעם: אני הולך
לארץ ישראל!!! משפחתו הייתה המומה, ניסו לשכנע אותו לבוא איתם ביחד אל החופש האקזוטי.
אבל את הקטלב המצוי לא עניין כלום. הוא היה נחוש בדעתו. הזקן שמח מאוד שהעץ היפהפה
התגלה כפטריוט, ניגש אליו ואמר לו: "אני מבטיח לך, שגם אם הדרך לבדך תהיה קשה,
ותהיה מאוד מאוד צמא, כאשר תכה שורשיך באדמת ישראל, ישפכו עליך
מליון כדים של מים וליבך יתרחב מאושר".
אבל מעטים פותחים את העיניים ורואים שזהו בלוג שיתופי.
כל אחד יכול להוסיף לו חומרים, תמונות, המלצות, עזרים, המחשות, סיפורים ואגדות...
אני רוצה להתחיל בתודה, בשם כולכם, לשי עבדת - משוררת ומספרת.
וזו חשיפת בכורה. מעשה שהיה כך היה:
בשבט האברשים יש 100 משפחות
שונות... השבט כולו מלא באנשים אדישים וקרים שבוחרים תמיד להסתובב באזורים קרירים,
אפילו קרים, וכמו אישיותם החמוצה הם הולכים רק על קרקע חומצית. אבל בין כל אלה הייתה משפחה אחת שונה, משפחה מיוחדת,
אופטימית יותר, חמה, אוהבת. משפחת קטלב. המשפחה החליטה לנדוד הרחק מהשבט, לחפש לעצמה
מקום חמים יותר לחיות בו. וכך משפחה בת 14-18 (?) נפשות יצאה לה לנדודים בתקווה למצוא
מקום אשר יתאים להם יותר! בדרכם פגשו משפחה אחרת שמטיילת. שאלו אותם- איפה זורחת השמש?
היכן כדאי לגור? ענה הילד הצעיר:
"לכו לאיים הקנאריים, השמש זורחת שם כל הזמן! יפה שם ויש מלא חופים ותיירים וגלידות".
ענה האבא: "לכו למערב צפון אמריקה, שם המודרניות מתחילה, אמריקה היא ארץ האפשרויות
הבלתי נגמרות". משפחת קטלב התלהבה, אח אחד צעק שהוא רוצה לאיים, אח אחר צעק שהוא
רוצה לאמריקה ובאמצע כל ההתלהבות, התקדם הסבא אל עבר המשפחה ואמר להם בקול שקט:
"אני מציע לכם ללכת לישראל, היא אמנם קטנה אבל יש לה נשמה שאין בשום מקום בעולם,
משמעות היסטורית עוצרת נשימה" הקטלבים הנהנו אל עבר הזקן במבוכה ומיד המשיכו בויכוח
המתלהב על צפון אמריקה והאיים הקנאריים. רק קטלב אחד, נמוך, בגובה 6 מטר, הרהר בדבריו
של הזקן. "מקום עם נשמה, משמעות היסטורית" חשב. הוא הרגיש איך ליבו פועם
בחוזקה, אדרנלין זרם לו בכל הגוף, שערותיו סמרו ולבסוף- הוא אמר בקול רעם: אני הולך
לארץ ישראל!!! משפחתו הייתה המומה, ניסו לשכנע אותו לבוא איתם ביחד אל החופש האקזוטי.
אבל את הקטלב המצוי לא עניין כלום. הוא היה נחוש בדעתו. הזקן שמח מאוד שהעץ היפהפה
התגלה כפטריוט, ניגש אליו ואמר לו: "אני מבטיח לך, שגם אם הדרך לבדך תהיה קשה,
ותהיה מאוד מאוד צמא, כאשר תכה שורשיך באדמת ישראל, ישפכו עליך
מליון כדים של מים וליבך יתרחב מאושר".
זכר הקטלב המצוי את עצת
הזקן, נפרד ממשפחתו והחל ללכת. הדרך אכן הייתה ארוכה, הוא כמעט מת מצמא, והבדידות הייתה
קשה מנשוא. מתוך כל 18-14 בני משפחתו הוא היחידי שהחליט לנטוע שורשיו בישראל. אבל הקטלב
המצוי לא שכח את מה שהזקן אמר לו והיה אופטימי. ובאמת, כאשר הגיע סוף סוף לאדמת הקודש,
הכה שורשיו... ליבו התרחב, עד שגזעו נהיה אדום כולו!!!!!!!!!!!!! ומליון כדים של מים
טהורים נשפכו עליו. ומאז ועד היום תלויים כדים יפים על העץ, והוא כולו אדום. הוא מרחיב
את ליבנו בצלו הרחב וביופיו המרשים כי ישראל הרחיבה את ליבו. :)
שי, כן ירבו ממך וכמותך.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה