הדקל - מסע שהתחיל במסע לבר גיורא 1976

לחץ לכתבה המלאה

בעלון סלעית מספר ד8 משנת 1976 נתקלתי בכתבה מעניינת.

הכותב מספר כיצד עץ תמר מפורסם הנראה לנוסעים בדרך הרכבת לירושלים שליד תחנת בר גיורא שבהרי יהודה - נעלם.

הכתבה מתארת את נסיונם לשתול מחדש את הדקל.

האם אכן נקלטו הדקלים לפני מעל 40 שנים?
ספי בן יוסף מזכיר את היעלמותם של (2?) דקלים.

הדקל הוא עץ מיוחד הזקוק למים  רבים. גדל בעיקר בנאות מדבר ומסמן הימצאות מים בקרקע. הדקל קרוי גם "תמר" על של הפרי המתוק שמניב. חז"ל כתבו עליו שאין בו פסולת. (במדבר רבה פרשה ג' פסקה א)
וכמובן "צדיק כתמר יפרח", ועוד ועוד איזכורים ושימושים.
הוא מיוחס כבר מימים ימימה לעץ החיים כפי שרואים בתחריטי האשורים.

הדקל בתבליט אשורי בנמרוד (מוזיאון ישראל)

אבינועם דנין מרחיב על הדקל, מאפייניו ודרכי השימוש של האדם. בהם גם הכנת מחצלות, סלים וחבלים עליהם כתבתי בפוסט קודם.

אמוץ דפני כתב על הדקל - מתוך 'צמחים, שדים ונפלאות':
הדקל: העץ המוזכר ביותר במקרא

הדקל (תמר), המכונה גם "עץ החיים", הוא העץ המוזכר ביותר הן במקרא וזכה ל-34 אזכורים (בעיקר כשם מקום או כשם פרטי ושש פעמים תוך התייחסות לצמח עצמו) והן בקוראן שם הוא מאוזכר 20 פעם. אזכורים רבים אלו משקפים את המקום הרב שהוא תופס בחיי המדבר ואת חשיבותו כעץ יקר ערך.
הדקל מוזכר בקוראן כעץ מאכל חשוב: "הורדנו מן השמים מים במידה ראויה והשכנו אותם בתוככי האדמה - גם לייבשם נכֹל נוכל - ובהם הצמחנו לכם תמר וגפן אשר פירות רבים בהם, ומהם תאכלו" (סורת "המאמינים", פסוק 18, תרגום אורי רובין).
הדקל נחשב כעץ מקודש כבר בתקופת אשור ובבל וזכה למעמד מכובד בשלוש הדתות המונותיאיסטיות הגדולות, יהדות נצרות ואסלאם. ביהדות הוא משמש לצרכי פולחן ונמנה על ארבעת המינים (לולב).
באסלאם מסמל הדקל את העלייה לרגל וכן נעשה בו שימוש בתהלוכות דתיות ובלוויות. על פי המסורת המוסלמית "מספר השימושים בדקל הוא כמספר ימי השנה". תאופיק כנעאן, שחקר רבות את פולקלור הערבי בארץ, מוסר שעד היום (הדברים נכתבו בתחילת המאה הקודמת) מתייחסים בארץ ישראל אל הדקל כ"עץ החיים" (שַׁגַ'רַת אֶל חַיַה, شجرة الحياة). כראייה לכך הוא מביא את המנהג להשקות תינוקות שאך זה נולדו במיץ תמרים, וכן את המנהג לשבור את צום הרמדאן באכילת תמרים. אין זה מפתיע, שבין הקישוטים הנפוצים בבתי התפילה המוסלמיים הכפריים מוצאים ציורים רבים של כפות תמרים.
('צמחים, שדים ונפלאות' מאת אמוץ דפני וסאלח עקל ח'טיב בהוצאת עולם חדש)


התמר מופיע גם במטבע שטבע קיסר רומא לאחר חורבן ירושלים וכותרתו "יהודה השבויה"

בתחילת שנות ה-2000 נשתל גרעין של תמר הנמצא בחפירות מצדה מלפני 2000 שנים. קראו לו מתושלח. אך הציפיה לטעום את טעם התמרים שאכלו אבותינו התפוגגה כאשר גילו כי מינו זיכרי.

ואי אפשר שלא להזכיר את גילוי גופתו של אבשלום פיינברג ממחתרת ניל"י, שנעלם בדרכו למצרים. גופתו נמצאה בשנות ה-60. אך זיהוי מסויים מתואר בצילום מקום קבורתו בסיני בשנות ה-30, כאשר דקל צומח ממנו.

זה היה פוסט ארוך, אך ממש לא ממצא לכמות המקורות, ההשפעות והשימושים שיש לתר בכקורות ארץ ישראל.
אשמח לשמוע עוד בתגובות. מבטיח שפוסטים נוספים יכתבו בעקבותיו.