בסם ואש ותימרות עשן - מחשבות פסיכודליות על יציאת מצריים

מאמרו של יובל הרגיל מהבלוג "הטיפה האחרונה" (אל תנסו ת זה בבית)

"בכל התרבויות האנושיות הומצאו הישויות האלוהיות ע"י האדם, כחלק ממהלך תודעתי אשר ניסה לעכל את המתח שבין הגוף והנפש, משמע, ניסיון לפתור את הבעיה הפסיכו-פיסית. בהיסטוריה של רוב התרבויות נכרך הניסיון הזה בפולחן דתי אשר כלל בתוכו שימושים בחומרים פסיכו-אקטיביים מרחיבי תודעה. בדרך כלל השימוש בחומרים הללו היה באחריותם של מנהיגי השבט, המכשפים או השאמנים. פולחנים דתיים מן הסוג הזה רווחו בקרב התרבויות האנושיות מקדמת דנא, הרבה לפני המצאת הכתב. די לנו להביט היום לעבר שבטים אינדיאניים נכחדים באמזונאס, אבוריג'ינים בשמורות נידחות באוסטרליה או ביושבי יערות מערב אפריקה, שחלק בלתי נפרד מפולחניהם הוא שימוש בסמי הזיה טבעיים.  איהואסקה ( Banisteriopsis caapi ) בקרב האינדיאנים בברזיל,  שיכרון כהה (Hyoscyamus niger) בקרב אבוריג'ינים באוסטרליה,  איבוגה ( Tabernanthe iboga) בקרב בני הבוויטי בגבון.  ההיסטוריה מלמדת אותנו שבקרב תרבויות מפוארות ברחבי תבל,  פולחנים פסיכדליים היוו חלק מרכזי בפרקטיקה הדתית. דוגמאות בולטות בהיסטוריה הן השימוש במסקל בקרב בני המאיה והשימוש בסומא בהודו העתיקה. יש להניח שאותם האחראים על הטקסים, המכשפים והשאמנים המציאו תחילה את הפרקטיקות הדתיות כתורה שבעל פה, שנכתבה מאוחר יותר באופן מסודר על אבן ונייר.

אין שום סיבה הגיונית להתכחש להנחה שגם תורת ישראל היא תולדה של הוזים וחוזים מופלאים, אשר רקחו וגיבשו אותה בעזרתם האדיבה של צמחים עזי תמצית שגדלו בתחומם הגיאוגרפי. ממציאי הסיפור התנ"כי היו חייבים להיות אנשי רוח דומיננטיים, שחוו בגוף ראשון חוויות פסיכדליות מיסטיות עמוקות, מה שהפך אותם לחבורה של  גורואים מוארים. בכדי לברוא פרדיגמה דתית אשר תפעל על שבט או קהילה אנושיים יש לייצר חוויות אקסטטיות שיביאו קבלות.

סיפור יציאת מצרים יכול להוות דוגמה חיה לכך, שכן הוא עמוס בחזיונות פסיכדליים מלאי דמיון, ומוטיבים רבים בו רומזים על נוכחות ושימוש בצמחים בעלי יכולות פסיכו אקטיביות"...

ההמשך בבלוג